תופתעו מהי המחלוקת הנפוצה בגירושין

אם חשבתם שמרבית המחלוקות בין צדדים שהחליטו להתגרש קיימות בעיקר בהליך הגירושין הרי שלא כך הוא הדבר. תופתעו לגלות, כי אחת המחלוקות הנפוצות ביותר בין בני זוג שהתגרשו נוגעת לעניין בגדי הילדים.
נשמע הזוי? לאחר אינספור פגישות ייעוץ עם לקוחות נוכחתי לדעת כי מדובר בנקודת מחלוקת עיקרית בין הצדדים ומדוע אתם שואלים?
במרבית המקרים, כשהצדדים התגרשו אם בהסכם ואם לאחר ניהול הליך משפטי מתעוררות שאלות הנוגעות לבגדי הילדים. מי ירכוש את הבגדים? האם יש הבחנה בין "בגדים אצל האמא" לבין "בגדים אצל האבא"? האם הבגדים יחזרו בחזרה? האם לרכוש בגדי "מותגים" והאם לחייב את הצד השני? וכו'. 

לכאורה, התשובה פשוטה- האם מקבלת דמי מזונות לרוב, ומשכך עליה לרכוש עבור הילד/ה בגדים. אולם במציאות, המצב סבוך יותר. מבחינת אבות רבים לרוב, הם אלו שנושאים בדמי המזונות ומשכך הם לא רואים כל סיבה לרכוש לילד בגדים נוספים (על אף שרבים מהגברים עדיין רוכשים) שכן דמי המזונות כוללים גם הוצאות עבור ביגוד. מאידך, נשים רבות לא מסתפקות בדמי המזונות נוכח העובדה, כי הן מתמודדות לבדן עם כלכלת הבית והילדים. במציאות זו, נוצר מצב לפיו נשים רבות דורשות אף מהאבות לרכוש בגדים עבור הילדים בכל עת שהילדים שוהים אצל אביהם ואינן מאפשרות לילדים לקחת עימם לבית האב בגדים שנרכשו עבורם בבית האם. 

אין לי כל כוונה להביע עמדה לכאן או לכאן שכן לעיתים הצדק עם נשים ולעיתים עם הגברים. הכל כמובן תלוי נסיבות העניין.
משכך, במסגרת הסכם כולל כדי לוודא שהעניין ברור ושמעבר לדמי המזונות לא ישולמו כספים נוספים ביחס לביגוד של הילדים. לחלופין, בהסכמת הצדדים, ניתן לקבוע מנגנון לפיו ככל והצד המשלמם את דמי המזונות ירכוש עבור הילדים בנוסף בגדים הרי שההוצאות שהוצאו בגין רכישת הבגדים יקוזזו בין הצדדים וכך לא יווצר מצב של "כפל תשלומים"- גם תשלום דמי מזונות וגם הוצאות ביגוד. 

מחלוקת נוספת בעניין הביגוד היא כאשר מי מהצדדים נותן חשיבות עליונה בבגדי הילדים אותם רכש בעצמו. כך למשל, נתקלתי בנשים רבות אשר סרבו להעביר לידי האב בגדים עבור הילדים בכל עת שהללו שוהים בבית האב נוכח החשש שאותם בגדים לא ישובו ושלחו באופן מכוון את הילדים עם בגדים בלויים על מנת שה"בגדים היפים" יישארו בידן.
כמו"כ נתקלתי באבות שביקשו כי הילדים ילכו רק עם בגדי "מותגים" בעוד שהאמהות לא סברו כך ומשכך בבוא העת לקזז סכומים שהוצאו עבור אותם בגדים, סירבו אותן אמהות לקיזוז שכן לא נתנו את הסכמתם לרכישת אותם בגדים מראש.
כאשר הצדדים נפרדו שלא במסגרת הסכם כולל, נוכחתי לגלות כי נוכח החשש לפיו הבגדים שמי מהצדדים רוכש עבור הילד/ה לא ישוב, או נוכח היבט רגשי, הצדדים נוהגים לשלוח מסרונים ובהם לתזכר האחד את השני ביחס להשבת בגד כזה או אחר בתיק הילד, וכך מתקיימות עשרות תכתובות בין הצדדים בכל הקשור לבגדי הילד/ה בעיקר כשצד אחד לא סומך על הצד האחר.
לכן, נוכח המחלוקות הרבות סביב עניין בגדי הילדים, אני מציעה לוודא שהכל מוסכם מראש, ככל ועסקינן בהסכם, על מנת לצמצם, ככל הניתן, מחלוקות עתידיות.

חשבו על טובת הילד שעומד מולכם ושימו את האגו והמלחמות המיותרות בצד.

ילד לא צריך ללכת לבית אחד ההורים בבגדים בלויים וקרועים רק כי ההורה האחר החליט שאין בכוונתנו לשלוח לאותו הורה בגדים "טובים" מהחשש שאלו לא יחזרו. ילד לא צריך ללכת בחורף מבלי שיש לו בגדים מתאימים (מעיל) רק נוכח העובדה שהורה אחד החליט לעשות "דווקא" להורה האחר.
ילד לא צריך להיקרע בין אביו לאמו ככל והוא מעוניין בבגד מסוים אך חושש מתגובת ההורה האחר. עשו סדר ותיאום ציפיות מראש, והימנעו ממחלוקות מיותרות בעניין כה שולי.

 

הילה וינטרוב עורכת דין ומגשרת

עו"ד גירושין, הילה וינטרוב מומחית בתחום דיני משפחה וגירושין וכן הינה מגשרת מוסמכת.
סגירת תפריט

לייעוץ משפטי השאירו פרטים:

או התקשרו לתיאום פגישה:

דילוג לתוכן