close
search
צור קשר
close

השאירו פרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם :

    רוצה לקבוע פגישה? אבל בזמן שנוח לך? בחר ביומן תאריך ושעה שנוחה לכך ופנויה ביומן שלי

    לתיאום פגישה ביומן

    קולם של הילדים הבלתי נראים

    ***מבוסס על סיפור אמיתי***

    כשמלאו לי 8 שנים, מצד אחד ילדה, מצד שני לא כל כך קטנה ומבינה הרבה יותר משנדמה או הרבה יותר ממה שילדה בגיל 8 אמורה להבין, היתה לי חברה טובה בשם "חן". חן, היתה ילדה סגורה ועדינה ועל אף שהיו לה את כל הסיבות בעולם לחייך היא מעולם לא היתה שמחה במיוחד. נהנתי מאוד לבלות עימה ועל פניו היה לה הכל. כל דבר שילדה בת 8 רק יכולה לחלום עליו.

    באחד הימים אני זוכרת שישבנו בהפסקה במדרגות המובילות לחדר המורים. שאלתי אותה מדוע היא תמיד עצובה, סגורה וחוששת לתת אמון באחרים. כמובן שלא ציפיתי לקבל תשובה. אבל התשובה שלה הדהדה בי שנים לאחר מכן.

    חן סיפרה לי, שהוריה כל הזמן רבים. כך, היא התחילה. ואני, ילדה תמימה, לא הצלחתי להבין מה לא בסדר. אנשים רבים. אחים רבים, חברים רבים אז חשבתי שזה בסדר שגם הורים רבים.

    אבל אז לאט לאט, הבנתי שלא מדובר בסתם "ריבים". חן, בעל כורחה מבלי שביקשה להיות מעורבת, הפכה למוקד האש ונאלצה להיות "מגשרת" מבלי שידעה דבר או שניים בחיים. היום אני מבינה, שחן בגיל 8 כבר לא היתה ילדה כמוני או כמו כל שאר בנות גילי. היא היתה בוגרת מאוד, והיתה לכך סיבה. היא סחבה על עצמה נטל גדול. גדול מדי לילדה.

    כך, היא סיפרה לי "אבא יושב בלילות ומסתכל הרבה במחשב". "אבא מכריח את אמא לעשות דברים". "בכל פעם שאבא ואמא רבים, אני חוששת לדבר איתו כי הוא מנותק וכועס לכמה ימים עד שהם משלימים" לא בדיוק הבנתי על מה היא מדברת, ואולי גם היא לא באמת הבינה, אבל נראה שהיא ידעה הרבה יותר ממה שהוריה חשבו שהיא יודעת. "אבא איים על אמא בסכין- ראיתי את זה מול עיניי אך הם לא ראו אותי. "אבא שלי הלך להירגע כמה ימים ועבר לגור אצל סבא וסבתא". שאלתי מיד למה? חן סיפרה לי שאבא שלה איים על חייה של אימה ולכן היא נאלצה להזמין משטרה. חן זוכרת היטב את השוטרים לוקחים את אביה מהבית.

    חן סיפרה לי, שמרגע שאביה עזב את הבית, הוריה, כל אחד בדרכו שלו ניסו לשוחח עימה בנפרד. מבלי ששמו לב, כל אחד עירב אותה מבלי שביקשה להיות מעורבת. במשך חודשיים, סיפרה לי חן יום יום כיצד אבא מנסה למשוך אותה לכיוונו ולהיות לצידו ואיך אמא מאשימה אותו ולא רוצה כל קשר עימו.

    חן מצאה את עצמה מדברת שעות עם כל אחד מהוריה על הבעיות שביניהם. מצב לא סביר בעליל, בטח לא לילדה כה קטנה.

    חן נקרעה בין אביה לאימה. מצד אחד, הבינה שאביה עשה מעשים חמורים. מצד שני, רצתה להיות לצידו, שכן אחיה הגנו על אימה והיא הרגישה שהיא לא יכולה להשאיר את אבא לבד במערכה, שכן תמיד היא זו שדאגה לו והוא עטף אותה כמו שלא עטף את אחיה. היה ביניהם חיבור מיוחד, כך היא סיפרה.

    אבא שלה, אני זוכרת, נהג כל יום ללוות אותה לבית הספר, על אף שבאותה התקופה הוא לא גר איתה, חיבק ונישק אותה וכל בוקר אמר לה את המשפט הבא: "תזכרי תמיד שאת הילדה של אבא".

    חן סיפרה לי שמדי לילה, בלי שאף אחד ידע, נהגה לשוחח איתו כשהוא עזב את הבית, וניסתה לשכנע אותו ללכת לטיפול זוגי יחד עם אימה. חן סיפרה שכל ערב לפני שהיא נכנסה למיטתה נהגה לפרוץ בבכי על המצב. דבר אחד זכור לי היטב- היא החליטה שהיא לא מוותרת. ושהיא לא תהיה "ילדה להורים גרושים" ולו רק בגלל הבושה. באותה העת, זה לא היה דבר פופולארי במיוחד כמו היום והשיח על גירושין כמעט ולא היה.

    וכך, במשך חצי שנה, חן סיפרה לי שהמצב משתפר, ושהיא מנסה במניפולציות שונות לשכנע את אמא שלה לתת הזדמנות נוספת לאבא שלה, ולהיפך.

    היא סיפרה על אביה שהיה אדם קנאי ושתלטן שרצה את אשתו לעצמו וחשש תמיד שייקחו לו אותה וזו בעצם הסיבה שגרמה לו להתנהג בצורה שבה התנהג. אינני יודעת אם זו האמת או שזו האמת שחן סיפרה על עצמה כדי להגן על אביה. כך או כך, חן הייתה ילדה "מגשרת" ובזכות הקסם שבה הצליחה להביא את הוריה לבסוף לשוב לחיות ביחד ומנעה מהם הליך גירושין.

    ומדוע נזכרתי בחן אתם שואלים? רצה הגורל, ולפני מספר ימים פגשתי אותה בדרכי לקניון. את פניה לא יכולתי לשכוח על אף שחלפו למעלה מ20 שנה. שאלתי אותה מה היא עושה היום ושלא במפתיע היא ענתה כי היא פסיכולוגית ילדים. מבלי לומר דבר, שתינו הבנו אחת את השניה ולא המשכנו לדון בנושא, אבל היה ברור כי חן לא סתם בחרה להיות פסיכולוגית ילדים. היו לה צלקות מהעבר והיא הרגישה כי רק אם תמלא תפקיד משמעותי ורגשי בחיי ילדים במיוחד במשברי גירושין, תרגיש שהיא עשתה דבר טוב, או שאולי מבחינתה מדובר ב"סגירת מעגל".

    כך או כך, מטרת הסיפור, היא לומר לכם, אנשים יקרים ששוקלים/עוברים הליך גירושין, תחסכו מהילדים עוגמת נפש וכאב, תתנו להם לגדול כילדים, אל תהפכו אותם לאנשים מבוגרים ואל תגרמו להם לאבד את התמימות והילדות, אל תגרמו להם לחשוב כל היום על מה יהיה, זה לא תפקידם הם רק ילדים (!!!)

    חן לקחה את סיפור חייה למקום טוב בחיים בכך שבחרה לעזור לילדים שחווים הליך גירושין, ואני בטוחה שהיא יכולה להזדהות עימם, אבל ילדים אחרים שלא כמו חן, יכלו להתדרדר למקומות לא טובים, לשון המעטה. אם זה בהתנהגות, אם זה במעשים, סמים, אלכוהול, בריחה מהבית, פנימיות, נערות שמחפשות דמות אב מבוגרת ובכך מנצלים אותן ועוד שלל דוגמאות רבות.

    במהלך שנותיי כעורכת דין, נתקלתי ביותר מדי ילדים שהוריהם בחרו לערב אותם במסגרת ההליכים המשפטיים. אותם ילדים ניזוקו בעיקר מבחינה נפשית ורגשית, וכל זאת רק באשמת הוריהם.

    נכון, זה לא קל שלא לערב את הילדים, לעיתים הרגש גובר על השכל, וכל מה שאנו רוצים הוא לפרוק על הצד השני. אבל בדיוק בשביל זה אתם ההורים נמצאים כדי להגן על הילדים, לשמור עליהם, לא לערב אותם בכל ההליך. אולי נדמה לכם שהם לא מבינים כלום, אבל בסוף הם מבינים הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

    הדברים מחלחלים, והשנים עוברות, ודברים שמדחיקים צצים וצפים למעלה, ואז אותם ילדים במקרים רבים מגלים קושי בזוגיות, קשיים בהתמודדות עם משברים ונדרשים במקרה הטוב לטיפולים רגשיים/ טיפולים אצל פסיכולוגיים ובמקרה הרע, בוחרים בחירות לא נכונות, עושים "דווקא" להורים בכדי להעניש אותם על כל אותם שנים.

    ילדים צריכים להישאר ילדים, אל תסיתו, אל תערבו, ואל תגידו דברים גנאי על ההורה האחר. חוץ מסיפוק רגעי בשורה התחתונה זה לא ייתן כלום ורק יגרום לתסכול של הילד. תחסכו מהם את הכאב. יש להם עוד כל כך הרבה עם מה להתמודד בחיים. תחשבו רק על טובת ילדיכם ותגנו עליהם בכל מחיר כי זה תפקידכם!

    לחצו והשאירו פרטים בטופס לתיאום פגישה עם עו"ד הילה וינטרוב

    *המידע המופיע במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או לכל ייעוץ מסוג שהוא וכל שימוש במידע הינו באחריות הקורא בלבד.

    form-image

    לתיאום שיחת ייעוץ ראשונית

      דילוג לתוכן