אלימות כלכלית

הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית בין בני הזוג ובני משפחה

לאחרונה, נידונה בוועדת החוקה הצעת חוק ממשלתית חדשה למניעת אלימות כלכלית. לא בכדי הצעת החוק גרמה לוויכוחים סוערים.

בפעם הראשונה הוכרה "אלימות כלכלית" כעוולה אזרחית כשלביהמ"ש ניתנה סמכות לפסוק פיצוי של עד 120,000 ₪ ללא הוכחת נזק – מדובר בשינוי כיוון ממה שראינו עד כה, שכן עד עתה דובר בעיקר על אלימות פיזית או נפשית. עד כה, נשים (בעיקר) שחוו אלימות כלכלית התקשו לקבל מענה בעניין.

הצעת החוק באה לעולם במטרה להגן על נשים אשר סובלות מאלימות כלכלית בעת קבלת החלטה על פרידה אך לא רק. המטרה היא למנוע מצב בלתי נסבל ש"בעל המאה הוא בעל הדעה" והדבר נפוץ וחוצה מגזרים רבים (גם בקרב מעוטי יכולת וכם בקרב אנשי האלפיון העליון).

עד כה, לא ניתנה התייחסות מספקת למושג "אלימות כלכלית" המטרה היתה טובה – למעשה להגן על אותם נשים שעם קבלת ההחלטה להיפרד ואף במהלך החיים המשותפים, סובלות מאלימות כלכלית וחוששות לפעול. ביהמ"ש רשאי ליתן צו למניעת האלימות הכלכלית ולהשיב את המצב לקדמותו.

כמו"כ, אלימות כלכלית מתרחשת לעיתים במהלך החיים המשותפים כאשר הגבר (לרוב) שולט באישה באמצעים כלכליים ככל והיא לא סרה למרותו. הדבר יוצר כמובן תלות מוחלטת של האישה, בבעל, תוך שהיא יודעת כי אם היא לא תפעל בהתאם לדרישותיו, "תיענש". לפיכך גם בעניינים שבינו לבינה עוד בטרם פרידת הצדדים ביהמ"ש יכול להפעיל שיקול דעת וליתן צווים מתאימים.

הקושי העיקרי הטמון בהצעת החוק, הוא בעובדה, כי ביהמ"ש הוא שיכריע מה נכון ומה לא נכון, הוא שיקבע את אמות המידה מה סביר ומה לא סביר ומה מספק ומה לא מספק בתוך המשפחה. מדובר בהתערבות יתר של ביהמ"ש "אקטיביזציה" של ממש שיכולה להוביל לאסון ולפירוק המשפחה כולה וזו בדיוק התוצאה ממנה רוצים להימנע. זאת ועוד, ניתנה הגדרה רחבה ל"בן משפחה" ולא רק לבני זוג ונראה כי בכך יש בעייתיות רבה.

כך למשל, אם במשך שנים ניתנו דמי כיס קבועים לילד בסכומים מופרזים, וכעת צד אחד בוחר שלא לעשות כן, ביהמ"ש יכול להתערב ולהורות לו להמשיך לשלם את אותם כספים. כך למשל, ניקח דוגמא קיצונית ובה אישה שהתרגלה לחיים הטובים, יצאה לשופינג קבוע מדי חודש בסכום של כ-10,000 ₪, וכעת הבעל "קיצץ" לה את הסכום האמור ומסרב לשאת בו? האם גם אז מדובר באלימות כלכלית? לא בטוח. מה שכן בטוח, שנכון לעכשיו, לפי הצעת החוק אין גבולות כלומר בתי המשפט יכולים להתערב בכל מקרה שהם רואים לנכון וזה איך לומר? קצת מסוכן.

אז המטרה היתה טובה – סוף סוף לתת הגנה ראויה לנשים שחוות אלימות כלכלית שהיא אלימות לכל דבר.

התוצאה – פחות. על מנת שבאמת יהיו איזונים ובלמים ראויים (ורק המקרים המתאימים ייבואו לפתחי שעריו של ביהמ"ש) ולהכשיר את הצעת החוק כנדרש, יש לערוך תיקונים בהצעת החוק וכשאני מדברת על תיקונים אני מתכוונת בעיקר לבחינה מדוקדקת של אלימות כלכלית ומתן אמות מידה סבירות להתערבות ביהמ"ש כך שלא בכל מקרה הדבר יהווה "אלימות כלכלית". בנוסף, אני סבורה כי בהגדרת "בן משפחה" יש לצמצם את ההגדרה וליתן משמעות אך ורק לבני זוג ולא למשפחה כולה כפי שמופיע כיום (סבים וסבתות, גיסים/גיסות אחיין/אחיינית).

ככל והצעת החוק תאושר ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל במתכונת הנוכחית מדובר בשעון מתקתק, התערבות יתר ביחסים הפנימיים של בני הזוג שעלולה להוביל לאבדון ולהתנגחות חזיתית בין בני זוג ובכלל ביחסים המורכבים בתוך המשפחה.

כותבת: עו"ד הילה וינטרוב – מומחית לדיני משפחה

*המידע המופיע במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או לכל ייעוץ מסוג שהוא וכל שימוש במידע הינו באחריות הקורא בלבד.